יום שבת, 7 במאי 2011

הדמעה - The Tear


הדמעה

זהו הסרט הקצר הראשון שיצרתי בשנת 1968.
הייתי עדיין שחקן, ורקדן בתיאטרון גיורא גודיק. חלמתי להיות במאי ואכן באמצעות הסרט הזה התקבלתי ללימודי הקולנוע בלונדון.
זהו סרט ללא מילים מלווה במוזיקה שנכתבה במיוחד עבורו לאחר הצילומים.
העלילה חלומית ודמיונית.
מוקדם בבוקר, כשהעיר עדיין נמה את שנת הלילה, ומנקי הרחובות עסוקים במלאכתם, קלושר מתעורר על ספסל בגן ציבורי לקולות רעש רוכב האופניים שזה עתה חלף על פניו.

הקלושר מתקדם אל תוך הרחובות השקטים של השכונה הקרובה, מגלה ארגזי בקבוקי חלב לפני אחת הדירות. מפשפש בכיסיו ומוצא את המעות האחרונות שנותרו בכיסו, משאיר מטבע ומתחיל את הבוקר בלגימת חלב טרי.
מעבר לפינה מגיח שוטר, ומתוך מבט חשדני בין השניים מתפתח מרדף.
המרדף מוליך אל תוך מחסן בובות מנקין דמויות אדם ואלה עומדות שם אילמות וממתינות שיאירו אותן לחיים.
אחת הבובות בסופו קמה לתחייה ופוצחת בריקוד חיים מתעורר, עד כי השוטר מבחין בחלום, וכאן יד החוק מאלצת את הקלושר לסיים את חלומו.
משתתפים:
גבי עמרני: הקלושאר
מירי זמיר: הבובה
חיים פורמן: השוטר
זאב מליכי: רוכב האופניים
מרים וקלוד דולגיצר: הזוג ברחוב

איפור: הגר עמרני
תלבושות: ליאורה קלדרון
עריה: לאה קדם
מוזיקה: נועם שריף
צלם: יכין הירש
תסריט ובימוי: ז'קי ברקן


הצלם, במאי הקולנוע, מבקר הקולנוע והמורה יכין הירש מת בגיל 77 בעקבות אירוע מוחי. הירש, שנולד בתל אביב ב-1934, מוותיקי ומחשובי צלמי הקולנוע בישראל, החל בשנות ה-50 כצלם אייטמים ל"יומני גבע", למד קולנוע בניו יורק, ובשובו לישראל ביים וצילם סרטים תיעודיים, רבים מהם היו דיוקנאות של אמנים ישראלים. הירש צילם גם סרטי עלילה: "המניע לרצח" של פיטר פריישטדט, "אשה בחדר השני" של יצחק צפל ישורון, "סיירים" של מיכה שגריר, "השמלה" של יהודה ג'אד נאמן, "לנה" של איתן גרין ו"סופו של מילטון לוי" של נסים דיין. הירש היה ידיד קרוב של דוד פרלוב ואף היה שותף לצילומי כמה מיצירותיו, ובהן "יומן". הירש היה גם אחד הצלמים שהשתתפו בפרויקט "83", שעסק בכיבוש והורכב מסרטים שבוימו על ידי נאמן, רם לוי, יגאל בורשטיין ושמעון דותן. הירש השתתף כמבקר קולנוע בתוכניות רדיו, פרסם מאמרים על קולנוע בכתבי עת, הרצה ולימד צילום וקולנוע.


The Tear 

This is the first short film I created in 1968
I was still an actor and dancer at the Giora Godik theatre 
I had a dream of being a director and indeed through this film I was accepted
to the London Film School in 1970
This is a film without words accompanied by music written specifically for it after the shooting

The plot: a dreamy fantasy
Early in the morning, when the city is still at sleep, and the street cleaners are busy at work
a Tramp wakes up on a bench in a park to the sounds of a cyclist who had just passed 
the tramp walks into the quiet streets of the surrounding neighborhoods
reveals a milk crate in front of one of the apartments
The tramp finds the last remaining coin in his pocket, leaving a coin on one of the bottles
he starts his morning with a sip of fresh milk
a Cop emerges around the corner, and with a suspicious glance between the two a chase develops
The chase leads into a warehouse of Manikin puppets like human characters they are standing there silently
waiting to be wakening to life
Finally one of the dolls awakes to life and begins to dance
As the policeman sees the dream becoming reality, the law forces the tramp to stop his dream


:Participants

(Gabi Amrani: the tramp (clochard
Miri Zamir: the doll 
Haim Furman: the policeman 
Zeev Malihi: the cyclist 
Miriam and Claude Dolgitzer: The couple on the street 

Makeup: Hagar Amrani 
Costume Designer: Leora Calderon 
Editing: Leah Kedem 
Music: Noam Sheriff 
Cameramen: Yahin Hirsch 
Script & Director: Jacky Barkan




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה