ואהבת לרעך

ואהבת לרעך - ז'קי ברקן "סיפורו של הטוב הקיצוני בזמן של הרוע הקיצוני", כפי שאומר צבי ינאי, זהו סיפורם של אותם אנשים שבתקופה החשוכה ביותר בתולדות האנושות פעלו באופן אנושי ביותר, וגילו את הצד האחר של אופי האדם, הצד שיש בו נתינה ומסירות מתוך סיכון חיים, ובלי תמורה כלשהי. אלה הוכרו ב"יד ושם" כ"חסידי אומות העולם", בתוקף חוק של מדינת ישראל משנת 1953. מספרם עומד כיום על כ- 17.000 חמישים חסידי אומות העולם מ - 24 מדינות באירופה הוזמנו לרגל חגיגות היובל לביקור בישראל מטעם "יד ושם" והעמותה לאירועי שנת החמישים. הסרט "ואהבת לרעך" מנסה לעמוד על המתח שבין נטילת חיים לבין הצלתם באמצעות כמה סיפורים אישיים. זהו סרט על אהבת אדם אמיתית, המתגלה בתנאים הקשים ביותר, המבליטים אותה באור יקרות. כל אחת מהדמויות היא בעבורנו מפגש יחיד ומיוחד במינו. לצפיה באתר האינטרנט של "ילדות אבודה" לחץ למטה לצפיה בסרט ואהבת לרעך ואהבת לרעך - סרט מאת יפה רזיאל בעקבות הקרנת הסרט ב-27/3/99 ראיון רדיו לקראת ההקרנה ב-12/04/99

אֶבֶן קְטַנָּה מִבָּאָבִּי יָאַר

מבאבי יאר דרך אבן קטנה לנאום רות בונדי

ידיד טוב בשם בוריס גרשוני, שהכיר את עברי כילד מוסתר בתקופת השואה, שלח לי בדואר האלקטרוני סרט בעל הכותרת "בָּאָבִּי יָאַר". הוא חשב שזה אמור לעניין אותי. ואכן הצפיה בסרט המיוחד הזה, השיבה לנגד עיניי כמה וכמה מראות יוצאי דופן. בתחילת הסרט, גיבורת הסרט (נורה) בשובה לקייב עיר הולדתה, שבה אל מקום בור ההריגה, מהיכן שנמלטה מבין המתים משאירה מאחוריה את בנה שנורה למוות. הסרט נע במסלול עבר – הווה. בערך בדקה 11:30 מרימה נורה, כמה אבנים קטנות במקום ונזכרת... זה החזיר אותי אל אבן מיוחדת בעברי.  על האבן הזאת, נכתב פרק בספר האוטוביוגרפי שלי "ז'קי וז'נו מסע בשחור לבן" (עמ' 106)

אבן קטנה מהגינה

כשנסעתי לניו-יורק ב- 1991, לכנס הבינלאומי של ילדים שהוסתרו במלחמה, החלטתי לנצל את ההזדמנות לאחר כעשרים שנים ולהיפגש בדרך, שוב עם המשפחה שהסתירה והצילה אותי בחווה שלהם בבלגיה, במלחמת העולם השניה. לקחתי איתי מצלמה ויש כיום איתי מספר צילומים מרגשים ביותר באלבום התמונות. ביום שנסעתי, נפרדתי מג'ודי בת זוגתי ומבתנו ענבל. ענבל ליוותה אותי לדלת הבית המשותף שלנו, נשקתי לה לשלום, וממש ברגע האחרון, לקחתי לי באופן ספונטני, אבן קטנה מהגינה, ושמתי אותה בשקית פלסטיק בתוך התיק.

בתי השתוממה למעשה המוזר שראתה ושאלה לפשר הדבר? "אינני יודע", עניתי לה, "אני פשוט הרגשתי שאני חייב להביא להם, לחווה בבלגיה את האבן הזאת למזכרת."

הפגישה שלנו בחווה בבלגיה הייתה כל כך מרגשת, והזמן חלף כל כך מהר, הייתי איתם יומיים בלבד.

ישנתי במיטה שבקומה השניה ובבוקר התעוררתי כמו בחלום...לנגד עיני אותו מראה כפרי מילדותי.

הוא נראה לי הרבה יותר ירוק ויפה היום מבעבר. הריחות והאוויר, מגדל הכנסייה הקטנה של הכפר, המבצבץ מעל לבתים הקטנים, הפגישות המרגשות עם השכנים שעדיין זכרו וידעו אפילו לקרוא בשמי...כל אלה כמעט השכיחו ממני את האבן הקטנה שהבאתי. ממש ברגע האחרון, כשעמדתי לעזוב, נזכרתי בה. הוצאתי אותה משקית הפלסטיק. מסרתיה לבני המשפחה ואמרתי: "הנה הבאתי לכם אבן מהגינה שלנו בהרצליה, מישראל, בה אני חי עכשיו".

לואיס, בעלה של אמלי, התבונן באבן, מסר אותה לגיסתו, הנזירה מריה, לפתע לקח לואיס פטיש מארגז הכלים שלו, ואמר: "חכו רגע!" ויצא במהירות מהחדר. כעבור רגע חזר, ומסר בידי חתיכת לבנה אדומה. "הנה קח!" אמר, " זה שייך לקיר עלית הגג בה הסתתרת". השתרר שקט לרגע, בו יכולתי לשמוע את דופק לבי.

  
עליית הגג בחווה, בה הסתתר ז'קי בשנת 1944 (צולם בשנת 1971)     

           


















     חתיכת לבנה אדומה מעליית הגג בחווה ב Buggenhout

     שם הסתתרתי בין 1944 – 1946. את חתיכת האבן קבלתי

     מלואיס בביקורי בשנת 1991

בתום הצפיה בסרט "באבי יאר" יכולתי שוב להאזין לנאום היוצא דופן של הסופרת והמתרגמת רות בונדי,

ניצולת אושוויץ, הנושאת דברים ביום עיון לרגל פתיחת התערוכה של "ארכיטקטורה של רצח" ביד ושם

ב- 25.1.2010 המציגה את סרטוני הבנייה של מחנה אשוויץ-בירקנאו. המקום בו נספו הורי היקרים ב 1943. אילו יכולתי, הייתי צורב באותיות קידוש לבנה את דברי רות בונדי, גבוה גבוה

בשמים, בצריבה כה חזקה ומיוחדת, ששום אדם בעולם לא יכול היה למחוק את הדברים.

לנצח נצחים! אני כל כך מזדהה עם כל מילה! הלוואי ואימא ואבא היו יכולים לקרוא את דבריך, הם לא שרדו את אושוויץ. 
לחץ כדי לראות:  נאום רות בונדי ביד ושם

הסרט "באבי יאר" (עם כתוביות בעברית)

ב 29 בספטמבר 1941בבאבי יאר אשר בצפון-מערב קייב, באוקראינה, בוצע אחד הפשעים החמורים ביותר של המאה העשרים. ביום אחד,  נורו למוות  כ- 34,000 יהודים. בדרך נס הצליחה אלינור (נורה) להימלט. אחרי  60 שנים, כשהיא כבר אישה עשירה, ורבת השפעה בפוליטיקה הבינלאומית, היא מגיעה לקייב מולדתה כדי לחלוק כבוד על קברי יקיריה, ולמצוא את זו שהצילה את חייה. אבל הגורל לא הכין אותה למבחן נוסף:בבאבי יאר, היא פוגשת קצין גרמני, פשיסט לשעבר, ומסתבר שהקצין הזה  צייר את בנה על סף הקבר ...

הסרט חושף את פני הרוע שבאדם, אהבת האדם, מר גורלו וחוסנו.

משחק, בימוי ותסריט איכותיים ומעניינים. דרמה קולנועית משובחת.

מעט היסטוריה: (Babi-Yar) גיא ההריגה של יהודי קייב. באבי-יאר הוא גיא בצפון-מערב קייב שבאוקראינה. בפאותיו הדרומיים היו שני בתי-קברות, יהודי ונוצרי. ב- 19 בספטמבר 1941 נכבשה קייב בידי הארמייה השישית והקורפוס ה- 29 של הצבא הגרמני. לפני הכיבוש הצליחו יותר מ- 100,000 מתוך 160,000 יהודי העיר להימלט ממנה. ימים אחדים אחרי הכיבוש, מ- 24 בספטמבר עד 28 בו, פוצצו ברחובה המרכזי של העיר בניינים שהיו תפוסים בידי הממשל הצבאי והצבא הגרמני, ונהרגו בהם גרמנים רבים וכן תושבים מקומיים. אחרי המלחמה נודע, שאת הפיצוצים עשתה חוליה של אנשי נ.ק.ו.ד. (משטרת הביטחון הסובייטית) שהושארה בעיר למטרה זאת.

המוני היהודים שהגיעו ב- 29 בספטמבר 1941, למקום הריכוז הופנו לאורך רחוב מלניק לעבר בית-הקברות היהודי שבפאתי האיזור כולו, והשטח הפנימי, שכלל את בית-הקברות וחלק מבאבי-יאר, גודר בתיל ושמרו עליו השוטרים וחיילי הוופן ס"ס מהזונדרקומנדו, וכן שוטרים אוקראינים. סמוך לגיא נאלצו הקורבנות למסור את חפצי הערך שלהם, להתפשט ולהתקדם בעשיריות לעבר מדרגה בקיר הגיא.

שם נורו מנשק אוטומטי וגופותיהם נפלו לגיא. היורים, אנשי הס"ד וסיפ"ו, שוטרים וחיילי וופן ס"ס מהיחידה, התחלפו מדי כמה שעות. בסוף היום כוסו הגופות בשכבה דקה של אדמה.

בימים 29 בספטמבר ו- 30 בו נרצחו, על-פי הדינים-וחשבונות של האיינזצגרופן, 33,771 יהודים.

שריפת הגוויות התחילה ב- 18 באוגוסט ונסתיימה ב- 29 בספטמבר 1943. בבוקר אותו יום נודע לאסירים שעומדים לרצוח אותם, מכיוון שכבר תוכננה בריחה, הוחלט, בהתייעצות חפוזה, לפרוץ עוד באותו לילה. אחרי חצות פרצו 25 אסירים בחסות החשיכה והערפל שירד על הגיא, ונסו לכול עבר. 15 הצליחו להימלט והשאר נורו במנוסתם או נרצחו ביום המחרת.

עבודת הטשטוש הנאצית כה הצליחה, עד שלא נשאר זכר לקברות ההמונים בבאבי-יאר. זמן רב לא הוקמה במקום אנדרטה לזכר הנרצחים. בימי 'ההפשרה' בהנהגתו של חרושצ'וב, כשהפך המקום לאתר עלייה-לרגל, עלתה התביעה להקמת אנדרטה במקום, בין משמיעי התביעה היו הסופרים איליה ארנבורג וויקטור נקרסוב, אך בלא הועיל.

ב- 1961 פירסם המשורר יבגני יבטושנקו פואמה, 'באבי-יאר', הפותחת במילים:

'על באבי-יאר אין יד ואין מצבת.ערוץ תלול – כדמות גולל על קבר.אני אחוז אימה'.

כעבור שנה הלחין דימיטרי שוסטקוביץ מוסיקה לשיר של יבטושנקו וכללה בסימפוניה השלוש-עשרה שלו. נוכח תגובתם השלילית של השלטונות נאלץ שוסטקוביץ להכניס שינויים בשיר שבסימפוניה, והנוסח של הסימפוניה השלוש-עשרה שהושמע בברית-המועצות הוא 'המתוקן'. שתי היצירות, השיר והלחן זכו לתהודה עצומה הן בברית-המועצות והן מחוצה לה, והגבירו את הלחץ והדחף להקמת אנדרטה בבאבי-יאר. ב- 1966 נערכה התחרות בין אדריכלים ואמנים, על תכנון אנדרטה, וב- 1974 נסתיימה הקמתה. האנדרטה איננה מציינת כי יהודים היו בין הקורבנות שנרצחו במקום.

לחץ כדי לראות: הסרט: באבי יאר

1943 השנה האבודה

1943 השנה האבודה

זה שנים שז'קי ברקן מנסה למצוא את שנת 1943 החסרה בחייו, שנה שבה הוסתר בתקופת המלחמה כילד קטן בבלגיה אצל אנשים אנונימיים. כל אשר ז'קי זכר, היו תמונות מטושטשות של בית בעיר Bruges, משפחה ובה שני ילדים, ארון שבו נאלץ להסתתר בעת סכנה, וחלון גבוה שמבעדו ראה את מכוניות הצבא הגרמני. כעבור 57 שנים, במפתיע נתגלתה אישה נפלאה, חסידת אומות העולם, שהסתירה את ז'קי אצל אחד מאחיה ברובע סנט קרואה, ליד העיר ברוז'. הגב' Marcel De Meulemeester, בת 90 כיום ואחותה מדליין שמתה ב- 1996, היו בקשר עם ארגוני ההצלה בבלגיה, והן שהסתירו את ז'קי הקטן בבית אחד מאחיהן. המשפחה כולה עסקה בהצלת ילדים יהודים. הם הסתירו גם את גבריאל צימרמן, את אחיו אדוארד צימרמן ואת צבי שלמוביץ שנתגלה בישראל באמצעות המדור לחיפוש קרובים בקול-ישראל. ז'קי ברקן הוא במאי בטלוויזיה החינוכית 30 שנה בקירוב. נשוי לג'ודי, כוראוגרפית ומורה למחול, ולהם בת, ענבל.
בדצמבר 2000 נסע ז'קי עם אשתו ג'ודי להתבונן מקרוב בשרידי הזיכרון של ילדותו האבודה. המפגש המרגש בינו לבין הגב' Marcel De Meulemeester, הביקור בבית שבו הוסתר ב- 1943, הביקור בחווה אצל משפחת איכרים, שם הוסתר בין 1944 ל- 1946, כאשר החל להיות מסוכן במקום המסתור הראשון, הביקור בפעוטון בבריסל שם נפרד ז'קי הקטן בן ה-5 בפעם האחרונה מאימא והביקור במוזאון ליהדות השואה בעיר מאלין בבלגיה, כל אלה צולמו בסרט תיעודי כמסע גילוי מרגש ומלא צירופי מקרים. הסרט, הופק בשיתוף חברת וידיאוקם מבלגיה ומנהלה, המפיק/במאי, ג'ורג' קאמאניו והטלוויוזיה החינוכית הישראלית. הצילומים לסרט נערכו בעיקר בבלגיה ומקצתם גם בישראל.
את המוזיקה המקורית לסרט הלחינו נחום היימן ודרור אלכסנדר, העיבוד נעשה על ידי דרור אלכסנדר ושיר הנושא נכתב בידי נחום היימן. את מילות השיר המקוריות בצרפתית, כתב ז'קי ברקן. את הנוסח העברי והאנגלי כתב אהוד מנור. את שיר הנושא לסרט "השנה האבודה", שרה הזמרת: ניצה טרמין.

ראיון רדיו עם אהוד מנור לקראת ההקרנה ב-2002



לצפיה בסרט באתר "ילדות אבודה"

לצפיה בסרט 1943 השנה האבודה

זוכר בעיקר את הריח

בסרט "1943, השנה האבודה", חוזר ז'קי ברקן אל שנות ילדותו במסתור בבלגיה ואל מציליו

קישור למאמר של חגי חיטרון בעיתון הארך הקשור לסרט 1943 השנה האבודה

 לצפיה במאמר בעיתון הארץ לחץ כאן

ז'קי וז'נו מסע בשחור לבן

 

את הספר ניתן לרכוש ישירות מהמחבר ז'קי ברקן 

באמצעות התקשרות לכתובת הדואר האלקטרוני jackybarkan@gmail.com

לקסיקון הספרות העברית החדשה

ז'קי וז'נו מסע בשחור לבן
מאת: ז'קי ברקן


עדיין היום, במרחק זמן של יותר מיובל שנים, אני לעתים עוצר לרגע ושואל; האם מישהו, העלה בדעתו אבדן הורים בגיל רך מהו?! אני עדיין שואל את עצמי אם הייתה זו יד המקרה, שבדרכי פגשתי אנשים אשר השיבו לי את חיי, חסידי אומות העולם? או שמא היה זה נס? התחלתי את חיי עם כל כך מעט, אבל הרוב נשאר לי...

שלושה דברים עוזרים לי לפסוע בשבילי הזיכרון: חמלה, תְּשוּמַת לב והכרת תודה. כך או כך, ניסיון חיי המפותלים מביא אותי לדחות בכל תוקף וללא פשרות את כל האכזרי והשולל את חופש הקיום הבסיסי של האדם. - יתכן שאמירה זו תיתפס כְּתמימה וכסימן כלשהו לַרוּח הילדותית שבי. אך אם כן הדבר, הוא רק מחזק את שהורישו לי, כנראה, הורי. בִּהיוֺתי ילד קטן בן חמש, כינו אותי מָצִילַי הראשונים בשפה הפלמית PATJE. - פטייה בתרגום חופשי הוא איש קטן, או ילד בדמות איש... הייתי ילד קטן לבוש מְעִיל צמר ארוך. היום, כילד גדול, לבוש מְעִיל קצר, אני מצהיר כי בבית הספר הזה - "החיים" למדתי בְּדֶרֶך קשה ומעניינת, ואני עדיין לומד, את סודות הקיום.

אין מרשם בדוק. זהו תשבץ המורכב מאלפי טעמים, ריחות ומגעים, כחול על שפת הים, כַּכּוֺכבים בשמים. עבורי חירותו של האדם, בחירתו באהבת הזולת, הם הלקח שאני נושא עמי                 
                                        והתשובה שאני משאיר במילה הכתובה.
לצפיה בסרטו של ז'קי ברקן '1943 השנה האבודה'
לצפיה בסרטו של ז'קי ברקן 'ואהבת לרעך'
ראיון רדיו עם ירון אנוש

קראו לי ואבוא

פְּרוֹלוֹג

הִתְחַלְתִּי אֶת חַיַּי עִם כָּל כָּךְ מְעַט, וְהָרוֹב נִשְׁאַר לִי

הִתיָיתָמתִי בְּגִיל חָמֵשׁ. שָׁנִים שָׁתַקְתִּי. בְּאַחַת מֵהַרְצָאוֹת הָעֵדוּת שֶׁלִּי בְּאִרְגּוּן "נְתִיבֵי אַחְוָה" (אִרְגּוּן לְדוּ-קִיּוּם יְהוּדִי-עַרְבִי בְּיַפוֹ) נִשְׁאַלְתִּי עַל יְדֵי הַיְלָדִים "הַאִם אֲנִי נִצוֹל שׁוֹאָה"? גִּלִּיתִי כִּי לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הָיִיתִי בְּמַחֲנֶה רִכּוּז, גַּם אֲנִי, בְּכָל זֹאת נִצּוֹל שׁוֹאָה. כְּשֶׁנִּשְׁאַלְתִּי "הֵיכָן הוֹרַי"? הֵשַׁבְתִּי: "הֵם עָלוּ דֶּרֶךְ הָאֲרֻבָּה לַשָּׁמַיִם" וְהַיְלָדִים לֹא וִתְּרוּ, "אֲבָל אֵיפֹה הֵם קְבוּרִים"? הֵשַׁבְתִּי: "בִּשְׂדֵרוֹת חֲסִידִי אֻמּוֹת הָעוֹלָם בַּיָּד וָשֵׁם, בִּירוּשָׁלַיִם. שָׁם נָטַעְתִּי עֵץ לְזֵכֶר מַצִילָי וְהוֹרַי."

הִבְחַנְתִּי כִּי אֲנִי עֲדַיִן "יֶלֶד מֻסְתָּר". לְעִתִּים אַף מִסְתַּתֵּר מֵעַצְמִי. לָמַדְתִּי שֶׁעָלַי לְהַתְחִיל לְגַלּוֹת אֶת הַסּוֹבְבִים אוֹתִי, אֶת יְדִידַי, וְאֶת כָּל אֵלֶּה שֶׁאֲנִי בָּא עִמָּם בְּקֶשֶׁר יוֹם יוֹמִי, כְּדֵי לָצֵאת מֵקלִיפָּתִי. בְּמַהֲלָךְ חַיַּי עָסַקְתִּי בִּתְחוּמֵי אָמָּנוּת מְגֻוָּנִים; מַחוֹל, פַּנְטוֹמִימָה, תֵּיאַטְרוֹן, צִיּוּר, מוּזִיקָה.  

בְּבַגְרוּתִי הַמְאֻחֶרֶת, הָיִיתִי בַּמַּאי בִּתְחוּם הַקּוֹלְנוֹעַ וְהַטֵּלֵווִיזְיָה. תָּמִיד רָצִיתִי לִיצוֹר יֵשׁ מֵאַיִן. בְּכָל תְּחוּם אֶפְשָׁרִי, כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר. הָעִסּוּק בִּיצִירָה וּבְאָמָּנוּת, פּוֹתֵחַ בִּפְנֵי יְלָדִים כִּגְדוֹלִים אֶת הַדֶּרֶךְ לְסַפֵּר עַל מְצוּקוֹת, אֲהָבוֹת, פְּחָדִים, יוֹפִי, כִּעוּר, כְּפִי שֶׁשּׁוּם דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לֹא מְאַפְשֶׁרֶת זֹאת. הָעִסּוּק בְּאָמָּנוּת פּוֹתֵחַ אֶשְׁנָב הַמְסַיֵּעַ לַמַּעְגָּל הָרִגְשִׁי שֶׁנִּפְגַּע. לְמִדָּה רִגְשִׁית הִיא עִנְיָן לְכָּל הַחַיִּים. הָעִצּוּב הָרִגְשִׁי הוּא מִמְּלָאכוֹת הַמְחַשֶּׁבֶת הַקסוּמוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁפָּגַשְׁתִּי בְּחַיֵּי. בְּכוֹחוֹת עַצְמִי, לְאוֹרֶךְ הַשָּׁנִים, צָבַרְתִּי לְמִידָּה רִגְשִׁית נוֹשֵׂאת יְבוּל. לְמִידָה שֶׁעִצְּבָה אֶת חַיַּי. לָמַדְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן פְּנִימָה. בְּעִקָּר, פָּחַדְתִּי מֵהַמִּלָּה הַכְּתוּבָה. זוֹ נִרְאֲתָה לִי כַּחֲקוּקָה בַּסֶּלַע וּכמְחַיֶּבֶת. לְאַט וּבְסַבְלָנוּת אֵין קֵץ, עַל פַּלְגֵי מַיִם, לִטַּשְׁתִּי אֶת הַיִּרְאָה, כְּמוֹ חֲלוּקֵי נָחַל.



 

                                             "קראו לי ואבוא" - ספר שירים / ז'קי ברקן

6 שירים מתוך הספר בקטע הוידיאו

הספר יצא בהוצאת כרמל ירושלים בשנת תשע"א

את הספר ניתן לרכוש ישירות מהמשורר על פי הפרטים בסוף קטע הוידיאו

רקמת חיי / ז'קי ברקן

השיר רקמת חיי – מוקדש לבת זוגתי וחברתי היקרה לחיים, ג'ודי ברקן.

ג'ודי היא יוצרת, כוריאוגרפית, הנתונה כל חייה סביב העשייה היצירתית בתחום המחול.

ג'ודי יצרה מסגרות רבות אותן חווינו יחד. ללא תמיכתה של ג'ודי, אינני יודע איך הייתי משלים את כתיבת ספר השירים הראשון שלי "קראו לי ואבוא".

אני מודה לה מעומק הלב, על שעודדה אותי ותמכה בי לאורך כל הדרך. על שהעשירה את חיי ותרמה רבות להתבוננות משותפת בעברי וזיכתה אותי בהרבה אהבה ובסבלנות אין קץ. תודה גם לבתי היקרה ענבל, על שהקשיבה בסבלנות לכל שאלותיי בהבנה תומכת, ועל הצעותיה במהלך השנים הרבות.

(בקטע הוידיאו, קיימת הגרסה הראשונה של השיר, לפני שהשיר קוצר עבור הספר)

סונטת סתיו

קטע וידיאו מתוך הסדרה אינטרמצו עם אריק

בשילוב קריינות של שיר בשם "סונטת סתיו"

מתוך ספר השירים "קראו לי ואבוא" מאת ז'קי ברקן

(השיר נכתב בהשראת נגינת מוצרט: אנדנטה – מתוך סונטה מס' 1 ברה מז'ור.

פסנתר: אריה ורדי ומנחם פרסלר – אינטרמצו עם אריק 23/3/2008)

  

סוֹנַטָת סְתָיו / זָ'קִּי בַּרְקָן

אַרְבַּע יָדַיִים

קַלּוֹת רַגְלַיִם,

מִיָּמִין בְּנוֹת שְׁמוֹנִים,

מִשְּׂמאל יְדֵי שִׁבְעִים.

מְחַפְּשׂוֹת יַחְדָּיו

עָלִים נוֹשְׁרִים,

לַחְלוּחִית שֶׁל גֶּשֶׁם,

וּבַמִּרְוָחִים

קְרֶן אוֹר אַחַת.

יעקב ברזילי (אייזנר) יליד הונגריה. ניצול שואה (ברגן בלזן). נולד במאה האכזרית ביותר ובשנה הארורה ביותר, שנת 1933, שנת עלייתו של היטלר לשלטון. בן ליהדות מפוארת, יהדות הונגריה שהייתה אחרונה להשמדה. עד 1944 יעקב חי במשפחה עם אבא ואימא ושני ילדים. אביו של יעקב היה הבכור בין שְׁמוֹנָה אחים, חייט צמרת, היה לו בית מלאכה וְכִמְעַט כל הָאַחִים עבדו אצלו. יעקב ברזילי ידידי, הוא יועץ מס לשעבר, אשר מקדיש את חייו לכתיבת שירה.

יעקב ברזילי משורר, סופר ומתרגם. חבר אגודת הסופרים העברים בישראל. הוציא לאור ספרי שירה וסיפורת, שתורגמו לשפות שונות. מרצה בבתי ספר ובמוסדות שונים על שואת יהדות הונגריה. חבר מועצת יד ושם. מלחינים שונים כתבו מוזיקה לשיריו, המבוצעים על ידי הרכבים קאמריים, תזמורות ומקהלות, בישראל ובעולם. יעקב עלה ארצה ב-1949. בפברואר 2008, הנחה יעקב ברזילי את השקת ספרי הראשון "ז'קי וז'נו – מסע בשחור לבן"

בין היתר הזכיר יעקב להפתעתי, את שני האבות שלנו, חייטים במקצועם.

הדבר ריגש אותי מאוד, ובספר השירה שלי "קראו לי ואבוא" הקדשתי שיר במיוחד ליעקב ברזילי.

סֵפֶר בִּכּוּרִים / זָ'קִּי בַּרְקָן  

כְּשֶׁעָלָה מָסָךְ הַקְּטִיפָה

הִתגָלוּ בַּשָּׁמַיִם,

שְׁנֵי חָיַיטֵי צַמֶּרֶת

לְבוּשִׁים חֲלִיפוֹת

מְלֶאכֶת מָחשֶּׁבֶת.

אֶחָד רַב-אוֹמַן.

שֵּׁנִי מִקְצוֹעָן.

אַיְזְנֶר

וּבּלָכֶרמַן.

לְיָמִים בַּרְזִיּלַי וּבַרְקָן

וּבָאָרֶץ, קֳבָל עַם וְעֵדָה,

תְּאוֹמֵי יַעֲקֹב

בְּנֵי הַחַיָּיטִים

בַּרְזִיּלַי וּבַּרְקָן,

רָקְמוּ אוֹתִיּוֹת לְמִלִּים.

בְּדִמְמַת הָאוּלָם,

הָלַם קוֹלָם.

וּכְשֶׁנִּפְרָם חֶבֶל הַמָּסָךְ

וְהָאוֹר עָלָה,

מִלִּים שׁוֹתְקוֹת

הָיוּ לְשִׁירִים.

במסגרת עבודתי בטלוויזיה החינוכית, כעורך ובמאי הסדרה "אינטרמצו עם אריק" אותה מנחה הפרופ' אריה ורדי, התארח יעקב ברזילי בתכנית "כינור עם מגן דוד". 

רקמת חיים

רקמת חיים / חֵנָה עֵזֶר-אוליצקי

סדרת ראיונות עם ניצולי שואה שהיו ילדים צעירים, חלקם רכים בשנים, ועברו את שנות האימה במסתור, ללא הוריהם. לאחר המלחמה הם הועלו ארצה, לעתים בניגוד לרצונם, וכאן נקלטו במסגרות שונות. מסתבר שעם הנחיתה בחופי הארץ לא תמו התלאות. הקליטה מתוארת בדרך כלל כקשה ואצל חלק מהמרואיינים אפילו מוגדרת כשואה פרטית. זהו תיעוד עדויותיהם כפי שנרשמו מפיהם, סיפורי חיים כואבים ומצמררים. מתוך הכאב והסבל עולים כוחם ויכולתם לצמוח להישגים ולחיים מלאים.

חנה עזר אוליצקי, בעלת תואר שני בחינוך של אוניברסיטת תל-אביב, התמחתה בתקשורת בין-אישית. בשנת 1991 הוציאה ספר שירים 'ביני לביני', בהוצאת עקד-טרקלין.

לחץ כאן לספר באינטרנט

רקמת חיים

"רקמת חיים" מתעד את סיפור חייהם של מי שהיו ילדים בני פחות מ- 10 בזמן השואה, נשארו בזמן המלחמה ללא הוריהם וניצלו הודות לכך שהוסתרו במנזרים, או אצל משפחות נוצריות. חנה היא ילידת הארץ ואיש מבני משפחתה הקרובים לא נספה בשואה. אף על פי כן, נושא השואה העסיק אותה מנעוריה והיא הרבתה לקרוא ספרים הקשורים בתחום הזה. לפני כמה שנים, היא נתקלה בספר "בחסדי זרים," פרי מחקרו של ההיסטוריון ד"ר נחום בוגנר. בעקבות קריאת הספר, שעסק באותם ילדים שניצלו כשהם מוחבאים כנוצרים - אבל ממבטו של ההיסטוריון - 

חנה התקשרה אליו וכך נוצר ביניהם קשר שנמשך. חנה: "יום אחד הציע לי ד"ר בונגר שאקח על עצמי כפרוייקט לראיין את גיבורי הפרשה, הילדים של אז, שרבים מהם עלו ארצה. לדעתו, בפניי הם יפתחו את לבם ויגוללו לראשונה את סיפוריהם האישיים, שמעולם לא סופרו." קיבלתי ממנו שלושה שמות ועם זה התחלתי. ברגע שהגעתי אל הראשונים ודיברתי איתם, הם מיד העבירו את המסר הלאה אל האחרים, שאיתם הם נמצאים בקשר. הם אמרו להם - "יש אישה שכותבת ספר בנושא שלנו" - ומיד נוספו לי עוד ועוד שמות. וכמו שד"ר בוגנר ניבא, הם באמת נפתחו בפניי וסיפרו לי סיפורים שבחלקם לא סיפרו עד היום לאיש, גם לא לבני משפחה. אגב, חשוב היה להם לספר לא רק על מה שעבר עליהם בפולין, אלא גם על קשיי הקליטה שלהם בארץ, קליטה שהייתה מלווה בייסורים רבים ובתחושות של דחייה. בשנת 2007 לקראת יום השואה הבינלאומי, מורה ישראלית ארגנה טקס בבית הספר היהודי שלום עליכם, בווילנה בירת ליטא. היא קראה את הספר, התרגשה ובחרה כמה סיפורים שכמה מילדי בית הספר הציגו בגוף ראשון. הדיווחים בעיתונות המקומית סיפרו שהדבר גרם להתרגשות רבה בקרב הקהל. השנה, שוב לקראת יום השואה, מורה בניו יורק, שקראה אף היא את הספר, הביעה את רצונה לתרגם קטעים מתוכו ולכלול אותם בספר לימוד על נושא השואה שיופץ בקרב בתי ספר תיכוניים וקולג'ים בארצות הברית. נושאים מסוימים מתוך הספר נבחרים על ידי סטודנטים כנושאי מחקר בלימודי תואר ראשון ושני ואף לעבודת דוקטורט.

את הספר הזה, "רקמת חיים", באה חנה עזר–אוליצקי למסור כשי לספריית האוניברסיטה הפתוחה ביום הזיכרון

לשואה ולגבורה. חנה עזר–אוליצקי: "באתי לומר תודה. בתחושה שלי, ספק אם הספר הזה היה נולד ללא תרומת הלימודים באו"פ לרקמת החיים שלי."

לחץ כאן למאמר באינטרנט

 5 ספטמבר 2006  מתוך גלריה שישי בעיתון הארץ

לחץ כאן למאמר באינטרנט

פורסם ב -  09/03/07  בעיתון הארץ

לחץ כאן למאמר באינטרנט