.: רקמת חיים

רקמת חיים / חֵנָה עֵזֶר-אוליצקי

סדרת ראיונות עם ניצולי שואה שהיו ילדים צעירים, חלקם רכים בשנים, ועברו את שנות האימה במסתור, ללא הוריהם. לאחר המלחמה הם הועלו ארצה, לעתים בניגוד לרצונם, וכאן נקלטו במסגרות שונות. מסתבר שעם הנחיתה בחופי הארץ לא תמו התלאות. הקליטה מתוארת בדרך כלל כקשה ואצל חלק מהמרואיינים אפילו מוגדרת כשואה פרטית. זהו תיעוד עדויותיהם כפי שנרשמו מפיהם, סיפורי חיים כואבים ומצמררים. מתוך הכאב והסבל עולים כוחם ויכולתם לצמוח להישגים ולחיים מלאים.

חנה עזר אוליצקי, בעלת תואר שני בחינוך של אוניברסיטת תל-אביב, התמחתה בתקשורת בין-אישית. בשנת 1991 הוציאה ספר שירים 'ביני לביני', בהוצאת עקד-טרקלין.

לחץ כאן לספר באינטרנט

רקמת חיים

"רקמת חיים" מתעד את סיפור חייהם של מי שהיו ילדים בני פחות מ- 10 בזמן השואה, נשארו בזמן המלחמה ללא הוריהם וניצלו הודות לכך שהוסתרו במנזרים, או אצל משפחות נוצריות. חנה היא ילידת הארץ ואיש מבני משפחתה הקרובים לא נספה בשואה. אף על פי כן, נושא השואה העסיק אותה מנעוריה והיא הרבתה לקרוא ספרים הקשורים בתחום הזה. לפני כמה שנים, היא נתקלה בספר "בחסדי זרים," פרי מחקרו של ההיסטוריון ד"ר נחום בוגנר. בעקבות קריאת הספר, שעסק באותם ילדים שניצלו כשהם מוחבאים כנוצרים - אבל ממבטו של ההיסטוריון -

חנה התקשרה אליו וכך נוצר ביניהם קשר שנמשך. חנה: "יום אחד הציע לי ד"ר בונגר שאקח על עצמי כפרוייקט לראיין את גיבורי הפרשה, הילדים של אז, שרבים מהם עלו ארצה. לדעתו, בפניי הם יפתחו את לבם ויגוללו לראשונה את סיפוריהם האישיים, שמעולם לא סופרו." קיבלתי ממנו שלושה שמות ועם זה התחלתי. ברגע שהגעתי אל הראשונים ודיברתי איתם, הם מיד העבירו את המסר הלאה אל האחרים, שאיתם הם נמצאים בקשר. הם אמרו להם - "יש אישה שכותבת ספר בנושא שלנו" - ומיד נוספו לי עוד ועוד שמות. וכמו שד"ר בוגנר ניבא, הם באמת נפתחו בפניי וסיפרו לי סיפורים שבחלקם לא סיפרו עד היום לאיש, גם לא לבני משפחה. אגב, חשוב היה להם לספר לא רק על מה שעבר עליהם בפולין, אלא גם על קשיי הקליטה שלהם בארץ, קליטה שהייתה מלווה בייסורים רבים ובתחושות של דחייה. בשנת 2007 לקראת יום השואה הבינלאומי, מורה ישראלית ארגנה טקס בבית הספר היהודי שלום עליכם, בווילנה בירת ליטא. היא קראה את הספר, התרגשה ובחרה כמה סיפורים שכמה מילדי בית הספר הציגו בגוף ראשון. הדיווחים בעיתונות המקומית סיפרו שהדבר גרם להתרגשות רבה בקרב הקהל. השנה, שוב לקראת יום השואה, מורה בניו יורק, שקראה אף היא את הספר, הביעה את רצונה לתרגם קטעים מתוכו ולכלול אותם בספר לימוד על נושא השואה שיופץ בקרב בתי ספר תיכוניים וקולג'ים בארצות הברית. נושאים מסוימים מתוך הספר נבחרים על ידי סטודנטים כנושאי מחקר בלימודי תואר ראשון ושני ואף לעבודת דוקטורט.