מגירת המציאות

מגירת המציאות

או הפגישה עם אורי פלס באמצעות אתר 'ילדות אבודה'

 הרבה פעמים אני שואל את עצמי: "ז'קי, איך זה קורה לך שוב?..." תוך כדי חיפוש אחר מכתב שנעלם לי, אני מפשפש במגירה ולהפתעתי, מגלה מעטפה חומה עליה כתב יד בלתי מוכר. למעלה כתוב: "צילומים לא לקפל". אני מסובב את המעטפה לצידה השני, ומאחור אני קורא: השולח: יהושע לוריא ניר-דוד (תל עמל) ד.נ. גלבוע 19150. אני יושב כך דקה או שתיים, לבדי בשקט, נותן למנגנון הזיכרון לעשות את שלו, פותח להציץ מה בתוכה... ולפתע מוצא "אוצר"! שמי ז'קי ברקן, נולדתי ב- 8/8/1938. לישראל באתי מבלגיה ב-5 בספטמבר 1949, בָּאֳונִיָּה נגבה הישר לנמל חיפה, בת גלים. 

האוניה נגבה עליה הגעתי לישראל בשנת 1949

האוניה נגבה ליד נמל חיפה

בסרטון הנלווה שהכנתי במיוחד, אני מזמין אתכם להציץ אל תוך חלק קטן מעולמו של מי שהייתי פעם ומי שהנני. בשנת 1994, במפגש של קבוצת תומר בקיבוץ ניר-דוד, הגיע גם אחד החברים בשם אורי פלס מהולנד. באמצעות אתר האינטרנט "ילדות אבודה" צפה אורי בסרט "1943 השנה האבודה", סרט על תקופת הילדות שלי בשואה בבלגיה. הדבר ריגש אותו, והוא הפתיע אותי כאשר שלח לי את קורות חייו כילד בתקופת השואה בהולנד, דבר שלא הכרתי עד היום.אני מזמין אתכם לצפות. - שלכם, ז'קי

        

מגירת המציאות -  הפגישה עם אורי פלס
להורדת  קורות חיי אורי פלס

אין סוף למסע "צירופי המקרים"

שמי ז'קי ברקן, נולדתי ב- 8/8/1938, בבריסל שבבלגיה. בגיל 5 נפרדתי מהורי לתמיד. בשנת 1943 אימא ואבא, כמו רוב יהודי בלגיה, נתפסו ונשלחו למחנה הריכוז אושוויץ, ממנו לא חזרו. בין השנים 1943 – ל- 1946. אני שרדתי בשני מקומות מסתור אצל שתי משפחות שקבלו את אות חסידי אומות העולם. לישראל באתי מבלגיה ב-5 בספטמבר 1949, בָּאֳונִיָּה נגבה הישר לנמל חיפה, בת גלים. עד גיל בר מצווה, הייתי במוסד יקיר שליד ישיבת בני עקיבא בכפר הרואה. בשנת 1951, בני הדודים שלי יעקב ודורה, שגם הם שרדו את השואה במסתור, אימצוני כילד. הועברתי לבית הילדים במארקין שבבלגיה. פעילי הסוכנות היהודית, עלית הנוער והבריגאדה היהודית, ארגנו את עליית ילדי השואה לישראל . חלקם הגדול יתומים, מכל ארצות הפליטה מאירופה. התפתחה איזו אחווה בין כל ילדי "הכוכב האחר"… אחווה שנשמרה לאורך שנים רבות. בהגיעי לישראל עברתי שוב טלטלה כפי שעברתי כאשר מצאוני שרידי המשפחה. ב 1946 אז עברתי מהחינוך במסגרת הדת הנוצרית לחינוך הדתי יהודי שנוהל בידי בני עקיבא. וכעת הועברתי לאחר חודש במעברת שער העליה שבבת גלים למוסד הדתי "יקיר" בו נשארתי שנתיים, עד 1951. בגיל בר מצווה, כאשר בגרתי מספיק לשמש דוגמה להורים שאינם כבר מזמן, החלטתי לחפש דרך אחרת וחדשה. אני בן 13, ניצב שוב על פרשת דרכים ומחליט "להפר" את שבועת האמונים שלי. נפרדתי מחברי הילדות שלי, ממוריס, מרטין וליאון. נקודת המפנה חלה כאשר פגשתי את ידידם של יעקב ודורה בני דודיי, הסופר, העיתונאי והמשורר  בנימין טנא   ז"ל.
טנא,יליד פולין. הוא שהפנה אותי לקיבוץ ניר דוד. עזבתי את הישיבה הדתית ועברתי לקיבוץ של השומר הצעיר. כך האמונות הקודמות באלוהים האחד והיחיד, הכל יכול, הטוב והמגן, האמונה בישו ובמריה הקדושה, מפנים מקום לטובת האמונה בחופש, בדמוקרטיה וברעיונות השיתוף הקיבוציים. דווקא בגיל מצווה, הבנתי איכשהו כי האמונה באלוהים המסורתי דתי, איננה התשובה עבורי. הדבר היה מלווה בלא מעט סבל נפשי. מחיר חופש המחשבה מול חופש הפולחן הדתי, היוו בילבול מחשבתי מדאיג למי שזה עתה נכנס לעול המצוות על פי הדת היהודית. לא חלף זמן רב והרעיונות האידיאולוגיים החופשיים של הקיבוץ, עברו אף הם טלטלה. בקיבוץ היינו אנחנו ילדי השואה, שהסתתרנו אי שם בגולה, כל כך שונים מ"הצבר", הקיבוצניק. הם היו הדור החדש, דור ראשון שנולד כאן בישראל. הם היו יותר פתוחים ומלאי בטחון עצמי, שוב רצינו להסתיר את זהותנו כדי להיות כמה שיותר דומים וקרובים אליהם ובטוחים יותר בעצמנו. שוב עלו השאלות הקיומיות, אותן שאלות שהיו לי עוד בשחר ילדותי. לא רק הפרנסה הוותה בעיה ודאגה, אלא השאלות הבסיסיות של השייכות והקיום הרוחני, מעין תחושה של אסיר החופש המלווה במעין "ליקוי אמונה".  

בשנת 1973, כאשר התחלתי לביים תכניות טלוויזיה בשחור לבן בטלוויזיה החינוכית, שוב יצא לי לפגוש את בנימין טנא הסופר ואף את אברשקה בנו (יליד 1943) שהיה יועץ לשוני בטלוויזיה הלימודית. להלן אחת התכניות מהסדרה סופרים מספרים.

סופרים מספרים עם הסופר בנימין טנא

כאמור בשנת 1951, עברתי לקיבוץ השומר הצעיר, ניר דוד(תל-עמל) ובשנת 1956 התגייסתי לנח"ל עם כל חברי הגרעין. באותה שנה אחד מחברי הגרעין, אורי פלס חזר להולנד.

לאחר יותר מ- 55 שנים, באמצעות אתר האינטרנט "ילדות אבודה" צפה אורי בסרט "1943 השנה האבודה", סרט על תקופת הילדות שלי בשואה בבלגיה. הדבר ריגש אותו, והוא הפתיע אותי כאשר שלח לי את קורות חייו כילד בתקופת השואה בהולנד, דבר שלא הכרתי עד היום. נוצר שוב הקשר שאבד הוספתי את הסרטון (מגירת המציאות) המספר את האירוע ושלחתי לאורי את ספרי "ז'קי וז'נו - מסע בשחור לבן". והנה המסע הזה ממשיך... אורי שולח לי ספר שתורגם לאנגלית מהשפה ההולנדית:

Hitler's Bounty Hunters - the betrayal of the Jews בפרק הראשון הנקרא: (An excursion to Utrecht) מופיע סיפורו של אורי ואחותו שהסתתרו בהולנד לאחר שהוריהם נלקחו למחנה הריכוז אושוויץ ומשם לא שבו. מסתבר שהיו גם משתפי פעולה עם הנאצים בהולנד, אשר בעבור בצע כסף, היו מוכנים להסגיר את "אחיהם היהודים" הנה הקישור לספר באינטרנט בשפה האנגלית: 

 לחץ כאן לקישור לספר

  

הספר באתר "ילדות אבודה"

לקריאת הספר לחץ כאן

לאחר הסיפור האישי שלי (ממגירת המציאות) מצאתי לנכון להביא לפניכם את סרטו המענין והמרגש של ידידי הבמאי והתסריטאי יעקב גרוס.

ילדי עצמאות 1948-1998  סרטו של הבמאי: יעקב גרוס ·

יעקב עמידרור, עמי פדרמן ודרור זייגרמן הם חלק מבין 120 ילדי העצמאות שנולדו ביום הכרזת המדינה ה' באייר תש"ח. בסרט אני מציג את סיפורם של 12 מופלאים שבחרתי בשנת היובל למדינה. היתה לי תקווה להפיק מדי 5 שנים מחזור נוסף של תריסר סיפורים, אך כשהסתבר לי שלא נמצאה לסרט משבצת שידור בישראל, ויתרתי על הרעיון. סיפורם של הילדים הוא סיפורה של המדינה, ובשני העשורים הראשונים עקבו אחרי חלק מהם ונתנו להם כיבודים מיוחדים. מפתיע לגלות בסרט עד כמה רבים מהם הצליחו להגשים חלומות ילדות, כפי שפורסמו בעיתון "דבר לילדים" בשנת העשור. הסרט הוצג במסגרת תערוכות היובל לישראל ב7 שפות בכל העולם בהפצת מח' ההסברה של משרד החוץ. אז עוד היתה אופוריה של שלום וביבי לחץ את ידו של יאסר ערפאת. עברו 15 שנים מאז הפקת הסרט - אבל הסיפור ההיסטורי של ילדי העצמאות לא השתנה - שווה לראות עד הסוף !